הפוסט הבא נכתב כתגובה למאמרו של שרון אסיסקוביץ שפורסם הערב בחדר 404. מומלץ לקרוא אותו קודם כדי להבין על מה אני מדבר.
שרון היקר,
קודם כל באשר לשמורות הטבע החשובות כל כך לבניית המטאפורה שלך. מקור המונח מפעילות החיזבאללה בדרום לבנון, שם נמצאו מסתורים ובונקרים חבויים רבים בזמן מלחמת לבנון השנייה. מתוך המסתורים הללו פעלו אנשי חיזבאללה בשנים האחרונות בפעולות כנגד צה”ל לרבות בירי טילים ארוכי טווח על אוכלוסיה אזרחית. הכינוי שהודבק למסתורים הללו נובע מכך שמדובר בשטח צמחייה צפוף האופייני לגליל ומצוי בארץ בעיקר בשמורות טבע. במהלך העימות הנוכחי בעזה השאילו הצבא והעיתונאים את המונח שכבר השתרש בשפתם כמקום מסתור וירי טילים לגזרת הלחימה הדרומית למרות שבעזה הרבה איזורים עם צמחיה צפופה.
אין ספק שאני לא חושב שכל מחיר הוא הוגן להגנה על אזרחי המדינה והצבא חייב להמנע מהרג בלתי מבוקר של חפים מפשע. גם אין ספק שחלקים באוכלוסיה שלנו מתייחסים לפלסטינים כמחבלים בהכללה גסה. ובכל זאת, אני בטוח שבהנהגה אין מי ששמח להרוג אזרחים סתם ככה. אם אזרחים נקלעים לקו האש בטעות, זה מצער מאוד. למעשה, אני משוכנע שגם לממשלה רועדות הידיים למשמע מספרי הקטל באוכלוסיה אזרחית הכוללות מאות ילדים. יש לעשות כל שאפשר על מנת להימנע בפגיעה בהם. אבל כאשר החמאס מנצל את האוכלוסיה בציניות אכזרית ומשתמש בה כמגן אנושי, זה הופך את הסיטואציה לקשה ומסובכת הרבה יותר מכפי שאתה מתאר.
בפוסט האחרון שלו כאן באנקדוטות, כתב עידן שהוא לא משוכנע שהמחיר הנורא של הרג משני הצדדים יביא שלום ארוך טווח ואני בספק אם יש מי שיודע מה יוליד יום. הצהרות מנהיגנו לגבי אחריות מעשיהם וכובד המשקל הרובץ על כתפיהם נשמעות כמו קלישאות שחוקות אבל אני נוטה להאמין להם הפעם. יתר על כן, אני לא רואה אופציה טובה יותר על מנת להגן על אזרחי המדינה ולנסות להביא לרגיעה. אני לא חושב שהתבהמנו אבל כרגע אין לנו ברירה אלא לנהוג בצורה חמורה מאוד ולקחת את אותה אחריות על גורלה של רצועת עזה בזמן בו החמאס מוכיח את חוסר היכולת שלו לעשות כן. אני מקווה מאוד שהקלישאה הגדולה מכולן, טוהר הנשק, נוערה מאבק והוחזרה לאחר כבוד למרכז המצפון הלאומי שלנו על מנת שנמנע מההתבהמות עליה אתה מדבר ונוכל לחיות עם עצמנו גם בתום הפעולה.
