הררי ביקורות (שליליות ברובן) הוטחו נגד העיצוב החדש של נענע10 אחרי השקתו בשבועות האחרונים. אחרי שכולם סיימו להתפלמס נכנסתי שוב לאתר והחלטתי לתת לו קרט בלאנש ולנסות לקבל ממנו תמורה לצרכים האישיים שלי. האתר פונה להרבה סוגי קהלים שונים ולכל אחד דרישות אחרות, הדרישות שלי מסתכמות בעיקר בצפייה בתוכן וידאו של ערוץ 10. אני צורך את כל הוטלוויזיה שלי דרך האינטרנט משום שאין לי חיבור כבלים/יס/אנטנה בבית, וזה אמור להסתדר טוב עם הסיסמא החדשה של נענע10: “אינטרוויזיה” (וברשותכם, למרות צלילו המוזר, אאמץ את הביטוי במהלך הפוסט הזה).

ונענע10 מספק את הסחורה בצורה מצויינת. בניגוד למה שחושבים כנראה המנהלים בערוצי הטלוויזיה, אני ממש לא מעוניין לצפות בקלפיםי של שלוש דקות כשאין לכך הצדקה מלאה, הנגישות לתוכניות שלמות בצורה של VOD היא ברכה. בגלל שאני לא צופה בטלוויזיה באופן סדיר פספסתי, לצערי, את סדרת המופת של ניצן הורוביץ, “העולם הבא”. באמצעות האינטרוויזיה אני יכול לצפות בפרקים בנוחות (יש לי מחשב מדיה שמזרים וידאו למסך גדול בסלון) וגם לעצור את הוידאו כשאני רוצה לעשות פיפי. הפרסומת היחידה מופיעה בתחילת כל קטע וידאו (גם אם אורכו 40 דקות) למשך כ-25 שניות. אל תצטטו אותי בזה, אבל למען האמת, אני אסתדר גם עם יותר פרסומות אם זה יעזור להביא יותר תוכן טוב לאינטרנט בחינם.

הניווט המוזר בראש האתר (זה עם הצבעים הזוהרים) מתגלה כלא נורא ומאפשר להגיע לעמוד המבוקש במהרה. אני לא ממש צורך באתר הזה תכני החדשות או חלקים אחרים באתר ובוחר שלא להסתכל על כותרות הנגטיב בצבעי דיסקו שנמרחו על הדף באופן חסר הגיון. כשמתמקדים רק בתוכן הוידאו, נענע10 עשו עבודה מעולה. פרט לאתר של יס (שלוקה בשמישות מעט בעייתית), לא מצאתי אתר וידאו ישראלי שמאפשר גישה נוחה כל כך לשידורי טלוויזיה.

זו בעצם מילת המפתח כאן, תוכן. אתר קשת המריא בזכות התוכניות הפופולריות ששודרו בטלוויזיה וגרמו למיליוני צפיות גם באינטרנט. למרבה הצער, בקשת (וגם ברשת) כנראה חושבים ש”ככה זה באינטרנט” וחייבים לחלק את כל תוכנית לקליפים קצרים גם כשאין בכך כל הגיון. למרות העיצוב החדש והקצת מרתיע, בנענע10, יש הגיון. למרות שאם הייתי במקומם, הייתי זונח את הלברדרור והקרנב החמודים אך טפשיים ומתמקד בלהסביר שהם פשוט מציעים VOD לערוץ 10 בחינם, מבחינתי לפחות זה היה מספיק.

אם לא ראיתם עד עכשיו, הגיע הזמן: Dr. Horrible’s sing along blog.

זו גם הזדמנות טובה לבדוק את Hulu שבימים כתיקונם חסום לצפייה מחוץ לארה"ב. תהנו!

אלית אבני, מאיירת מוכשרת מאד וחברה טובה של שאסי מזמינה אתכם להשקת חוברת הקומיקס פלאפל מן 3, ביום שישי הבא (8.8) בחנות “קומיקס וירקות” (רח’ קינג ג’ורג’ 40, ת”א). אתם מוזמנים גם לאשר השתתפות בפייסבוק.

לא קראתי את שתי החוברות הקודמות, אבל מה יכול להיות רע בגיבור-על עם שני פלאפלים על הראש?

ב-YNET יודעים דבר או שניים על עיצוב ושימוש(וניות) ברשת, וחולקים את הידע הזה עם הגולשים:

מחלקת התחקירים של אנקדוטות עמלה בימים האחרונים על תחקיר שאת תוצאותיו אנו חושפים כאן, לראשונה.

קשה להאמין שמישהו יוכל להישאר אדיש לנוכח התמונות.

הציטוט הבא מדה-מרקר כל כך מופתי שהוא הצליח לחלץ ממני (ומסתבר גם מעמית, דרכה הגעתי ליצירה הקטנה הזאת) פוסט, לראשונה אחרי מי יודע כמה זמן. כך נפתח הראיון שערכו טלי חרותי-סובר ואורי ברקוביץ’ עם נטלי קרמר, ראש הפיתוח במודו:

ראיונות עם נשים מנהלות מתחום ההיי-טק נוטים להפוך לא פעם למפגש מתסכל במיוחד: אף שמדובר בנשים מבריקות ומצליחות על פי כל קנה מידה אובייקטיווי, הניסיון להוציא מהן אמירה משמעותית ומעניינת משולה להכאה בסלע נטול טיפת מים.
אשת היי-טק סטנדרטית תרגיש מאוד בנוח לדבר על המוצר, ומאוד לא בנוח לדבר על עצמה. היא מומחית גדולה בכל מה שקשור לתפקידיה, אבל מומחית קטנה מאוד בכל תחום משיק. על תקרת הזכוכית היא שמעה, אבל אישית לא נתקלה בה אף פעם, וכל ניסיון לדבר על משהו שאינו קשור להיי-טק באופן מובהק נתקל בדרך כלל במשיכת כתפיים קלה ועצבנית.
תכונה אחת עוברת כחוט השני בין כולן: הן ממוקדות מטרה באופן מעורר התפעלות. אישיות תוססת ומעניינת, לעומת זאת, לא ברור אם יש שם. גם השיחה עם נטלי קרמר - מנהלת קבוצת התוכנה של חברת מודו ואחת הנשים הצעירות (29) הנחשבות להבטחה הגדולה של ענף ההיי-טק הישראלי - הלכה באותו מסלול. המטרה ברורה, הדרך סלולה, אמירות שחורגות מקלישאות מכאיבות - יוק.

אני מציע שתקראו שוב את הטקסט הנ”ל. אני חושב שזה די משעשע שהכתב מתלונן על העדר ‘אמירות שחורגות מקלישאות מכאיבות’ מצד המרואינת, כשכל הטקסט לפני כן סובל מקלישאתיות מופרכת אחת גדולה.

רונית רוקאס מפנה היום לסרטון העוסק בתרבות הצריכה בארה”ב ומנסה ליצור שינוי מלמטה. בזמן הצפיה לא יכולתי שלא להיזכר בסרטון דומה שקישר אליו ליאור.
צפיתי בסרטון ומצאתי לנכון לקשר אליו גם בפוסט זה ולתת יד להפצתו (למרות כמה הסתייגויות שיש לי) מאחר ואני חושב כי יש בו אמת מטרידה וחשוב להפיץ את המסר. בכתבה יש קישור לאתר של אנני. אני רוצה לקשר שוב לאתר של EPEA העוסק ביישום הרעיון המוצג בסוף הסרטון.

נראה לי שכל הדיון על הורדות ושיתוף קבצים די מיצה את עצמו ובכל זאת, דעה שפורסמה הבוקר בווינט.
הדיון של הטוקבקיסטים די חוזר על רעיונות שנטחנו בעבר לא מעט, ובכל זאת, אחת התגובות היותר מעניינות שקראתי, מס’ 39:
” נניח שיש לשכן שלי עץ תפוחים. אני לוקח תפוח, אוכל אותו, ואת הגרעינים שותל בגינה שלי, משקה ומדשן, ומגדל עץ תפוחים משלי. אני מחזיר לשכן תפוח זהה לזה שלקחתי. ודמיין מצב היפותטי שבו כל התהליך הזה לקח 0 זמן, כלומר מעולם לא היה חסר לשכן תפוח, אבל עכשיו גם לי יש עץ.
זו הקבלה הרבה יותר טובה.
ואם נפתח את ההקבלה הזו, אזי אני יכול להרכיב מהעץ של שכן א’ ומהעץ של שכן ב’ זן חדש של תפוחים, והם יכולים - כמוני, לקחת מהעץ שלי, ולהנות מהעבודה שלי, שהיא תולדה של העבודה שלהם.
זה המודל של Creative Commons (חפשו בגוגל) - מאחר ואפשר לחלוק את החומר אונליין מבלי שיחסר לאיש, אפשר לנצל את זה כדי למנף את התעשייה, לעודד פיתוח תרבות ולתרום לחברה באופן כללי.
המודל של חברות התקליטים הוא שמאחר ולהם יש משהו שלך אין, ואתה רוצה אותו, זה שווה להם כסף. עלות הייצור לא רלוונטית. מה שרלוונטי עבורם זה רק כמה אתה כצרכן מוכך שלשם. בעולם העסקים קוראים לזה “לחלוב את הפרה”. והאמנים שחתומים עם חברות תקליטים לא יוצרים מאפס, יש להם השראה ממוזיקה שהם נחשפו אליה. אבל חוקי זכויות היוצרים (בינתיים) מאפשרים ליצור עבודה מקורית גם אם היא לא “חדשה לחלוטין”. ואין דבר כזה חדש לחלוטין. מה שמזכיר לי בדיחה:
מדענים מצליחים לשבט גנטית בני אדם, ללא שימוש בחומר אורגני. המדען הראשי אומר לאלוהים: “אלוהים, הצלחנו ליצור בני אדם מאפס, אנחנו לא צריכים אותך יותר”. אלוהים עונה לאתגר, ומבקש הדגמה. המדען מרים חופן אדמה, ומתחיל למזוג לתוך מבחנה. “רגע רגע”, אומר אלוהים, “תשתמש באדמה משלך!”

ומאחר ורק אלוהים מסוגל ליצור יש מאין, כל המודל של זכויות יוצרים, המגביל את השימוש ביצירות קיימות, לוקה בחסר. ”

בהנחה שיש שם קליטה בסלולר…
בכל פעם שמתפרסמת כתבה כלשהיא על מכשירי סלולר חכמים מיד ניצתת מלחמת טוקבקים בין מצדדי האייפון למצדדי נוקיה N95. כמובן שיש מכשירים מתקדמים יותר אך נפוצים פחות כמו xperia או של HTC או בכלל בלקברי שכעת מנסה לפרוץ לשוק דרך אורנג’. ויש גם את N810 של נוקיה.

מה הסלולר שלדעתכם נותן תמורה מרבית לכסף? מבחינת נוחות שימוש כטלפון (לפני הכל), איכות מצלמה, ידידותיות מערכת ההפעלה, איכות הדפדפן ונוחות השימוש בו וכמובן העלות. או במילים אחרות, איזה מכשיר הייתם רוצים בבעלותכם?

 Loading …

צריך להוריד את הכובע בפני ה-TheMarker על תחקיר ההון, השלטון והתקשורת שפורסם במוסף הסופ”ש (TheMarker Week). מדובר במעשה אמיץ מאד בהתחשב במבנה השוק הישראלי, כפי שהוא משתקף בתחקיר עצמו. תחת הכותרת “מפת השליטים: כך שולטת קואליציית ההון בפוליטיקאים, ברגולטורים ובעיתונאים” מדגימים כתבי הדהמרקר את האופן בו מצליחה קבוצה מצומצמת של בעלי אינטרסים כלכליים ואחרים להשתלט על עוד ועוד צמתים בשוק, בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית כדי להסיר ככל האפשר את המחסומים שעומדים בדרכה – תחרות עסקית, רגולציה, ותקשורת ביקורתית. לגזור ולשמור.

ולמי שפספס בשבוע שעבר:  “כך מתאמים ביניהם 5 הבנקים הגדולים את צעדיהם בתחום העמלות שאתם משלמים”.